• יו"ר: פרופ' חגי לוין
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזבר: פרופ' נדב דוידוביץ'
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חברת ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, פרופ' ליטל קינן בוקר
פסיכיאטריה

דו"ח: משבר חמור במחקר הפסיכופרמקולוגי בעולם

חוקרים מזהירים כי המחקר הפסיכופרמקולוגי נמצא בקיפאון, לאחר שחברות התרופות הפסיקו את מימון המחקר. עלויות פיתוח יקרות ושיעור כשלונות גבוה מרתיעים חברות מהשקעה בתחום ומחלות המוח נותרות מאחור

10.07.2011, 13:04

דו"ח שחובר עבור ה-European college of Neuropsychopharmacology, מזהיר מפני איום על המחקר בתחום, שמטרתו פיתוח טיפולים חדשים למחלות שמקורן במוח. ע"פ הדו"ח, המשאבים המוקדשים למחקר מסוג זה פוחתים משמעותית, כיוון ש"שחקנים גדולים" בתחום (חברות תרופות כגון AstraZeneca וglaxoSmithKline) הפחיתו את מימון המחקר והפסיקו את פעולתם של צוותים שעסקו בפיתוח תרופות למחלות פסיכיאטריות.

פיתוח תרופות (אילוסטרציה)

פיתוח תרופות (אילוסטרציה)

פרק הזמן הארוך הדרוש לפיתוח תרופות מסוג זה (לעומת פיתוח תרופות למחלות שבסיסן מובן יותר, כגון מחלת הסרטן) הינו בין הסיבות למשבר, כך על פי מחברי הדו"ח. גם שיעור הכשלונות בפיתוח, שחלקם מתבררים רק בשלבים מאוחרים של הניסוי, מרתיע את חברות התרופות כיוון שהכשלונות הרבים הופכים את תהליך הפיתוח ליקר יותר, ודורשים סיכונים גדולים יותר.

מחברי הדו"ח מזכירים כי בניגוד למחלות אחרות, במחקר הפסיכופרמקולוגי, כמעט ואין מקורות מימון אחרים מחוץ לחברות התרופות. כיוון שמחלות פסיכאטריות כגון דיכאון עדיין סובלות מדימוי שלילי בקרב האוכלוסיה הכללית, לא קיימות כמעט קרנות צדקה אשר מסייעות למימון המחקר, וזאת בניגוד לחקר הסרטן, או מחלות לב.

לפי הכותבים, גם מאמר המערכת שהתפרסם ב-British Journal of Clinical Pharmacology מהווה אינדיקציה להיקף המשבר בתחום. במהלך השנה האחרונה התפרסמו רק חמישה מאמרים הנוגעים לתחום הפסיכופרמקולוגיה בעיתון. הירידה במחקר הקשור לתרופות נוירופסיכופרמקולוגיות נראות בבירור גם בכנסים פרמקולוגיים – רק מיעוט קטן מהעבודות שהוצגו בשני כנסים חשובים בתחום שהתקיימו לאחרונה עסקו בפסיכופרמקולוגיה, ומעטות עוד יותר היו העבודות שדיווחו על מנגנוני פעולה חדשים.

כמו כן בשנת 2010 אושרו לשימוש ע"י ה-FDA רק שתי תרופות בעלות התוויות נוירולוגיות או פסיכיאטריות, ובשני המקרים לא מדובר בתרופות חדשות אלא בהוספת התוויות לתרופות קיימות.

המחברים מייחסים את הירידה בפיתוח תרופות חדשות למחסור במידע הבסיסי התומך במחקר. מדובר במחלות מורכבות והכלים היחידים להערכת הצלחה או אי הצלחה של טיפול הקיימים כיום, הם שאלונים.

כל הכותבים הדגישו כי הטיפולים הקיימים למצבים כגון דיכאון או דמנציה רחוקים מלהיות מספקים ולדבריהם הפסקת המחקר משמעותה שלילת התקווה ממטופלים ובני משפחותיהם.

הפתרונות שהם מציעים כוללים בין השאר עידוד חברות תרופות להמשיך ולהשקיע משאבים בתחום - זאת באמצעות הארכת משך הזמן עד לתפוגת הפטנט של תרופות שפיתוחן ארך זמן רב. כמו כן הם מציעים התאגדות של המדענים בדרישה למימון אירופאי, ומתן עדיפות לחקר המוח.

בנוסף, מציעים מחברי הדו"ח לפעול לשיפור מערכת היחסים בין האקדמיה לחברות התרופות, למשל באמצעות מנגנון "תיבת התרופות", שבמסגרתו יפרסמו חברות התרופות מרכיבים שאינן ממשיכות בפיתוחם באופן פעיל, על מנת שחוקרים מהאקדמיה יוכלו להשתמש בהם ולחקור אותם.

לדברי הכותבים, אם לא יינקטו פעולות מיידיות, צפוי משבר מיידי במחקר, שכן התמוטטות הבסיס הקיים כיום תגרום לכך שתהליך ההקמה מחדש של מחקר בתחום זה ייארך שנים.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר

מקורות:

1. Nature News
2. Nutt, D. & Goodwin, G. Eur. Neuropsychopharmacol. 21, 495-499 (2011)
3. Br J Clin Pharmacol. 2011 Jul;72(1):1-5. doi: 10.1111/j.1365-2125.2011.04021.x.

נושאים קשורים:  פסיכיאטריה,  פיתוח תרופות,  חברות תרופות,  פסיכופרמקולוגיה,  מחקרים
תגובות