מחקר זה בחן את ההיארעות, ההימצאות והגורמים המנבאים לאפילפסיה בגיל המבוגר בקרב אוכלוסייה שהשתתפה במחקר ה-Cardiovascular Health Studyי(CHS).

החוקרים ביצעו אנליזה של מידע פרוספקטיבי שנאסף במחקר ה-CHS ושילבו אותו עם נתונים ממאגר המידע של Medicare. החוקרים זיהו מקרי אפילפסיה על סמך דיווח עצמי, מתן תרופות אנטי-אפילפטיות, קודי ICD-9 מאשפוז וקודי ICD-9 ממרפאות החוץ של Medicare. בוצע שימוש במודל Cox על מנת לזהות גורמים הקשורים באופן עצמאי עם אפילפסיה.

בתחילת המחקר, 42% מבין 5,888 משתתפי המחקר היו גברים ו-84% היו ממוצא לבן. 3.7% (215 משתתפים) ענו לקריטריונים שהוגדרו להימצאות אפילפסיה. במהלך 14 שנות מעקב שכללו 48,651 שנות חיים, 120 משתתפים ענו לקריטריונים של היארעות אפילפסיה והניבו שיעור היארעות של 2.47 לכל 1,000 שנות חיים.

הימצאות האפילפסיה בסוף תקופת המעקב הייתה 5.7% (335 מתוך 5,888).

שיעורי הימצאות אפילפסיה היו גבוהים באופן מובהק סטטיסטית באוכלוסייה שחורה אל מול אוכלוסייה לא-שחורה: 4.44 מול 2.17 לכל 1,000 שנות חיים (P<0.001).

במודל רב-משתנים, הסיכון להיארעות אפילפסיה היה גבוה באופן מובהק סטטיסטית בקרב שחורים מול לא שחורים (יחס סיכון 4.04, רווח בר-סמך 95% 1.99-8.17), בקרב בני ה-75-79 לעומת בני ה-65-69 (יחס סיכון 2.07, רווח בר-סמך 95% 1.21-3.55) ובקרב משתתפים שעברו אירוע מוחי בעבר (יחס סיכון 3.49, רווח בר-סמך 95% 1.37-8.88).

מסקנת החוקרים היא, כי אפילפסיה בגיל המבוגר בארצות הברית הינה נפוצה. אוכלוסייה שחורה, גיל מבוגר ורקע של אירוע מוחי מגבירים את הסיכון להיארעות אפילפסיה. כיום אין הסבר מדוע שחורים נמצאים בסיכון גבוה יותר לאפילפסיה.

מקור:
Choi, H. et al. (2017) Neurology. 88(9), 870.